<h1>רבינו ירוחם נט"ז ח"ה</h1>
<h2>דף לו.</h2>
על קמח של חטים חלקו רב יהודה אומר ב"פ האדמה ורב נחמן אמר שהכל נ"ב ורי"ף פסק כרב נחמן שאי' רגילים בני אדם לאכל קמח ויש פוסקים כרבי יהודה ויש מפ' דמיירי בקמח שלא נטחן כל כך ויש בו עדין טע' חטה אבל בקמח הנטחן דק שעושין ממנו פת כ"ע מודו דאין ראוי לברך עליו ב"פ האדמה ולא דמי לכוסס חטה ואורז דאלו ראויין לאכילה ואלו אין ראויין ובודאי מברך שהכל נ"ב. וי"מ דמיירי אפילו בקמח שנטחן לגמרי, אלא שעשוין מחטין של קליות ואותו קמח ראוי לאכילה. ורי"ף נראה שלא פסק כרב נחמן אלא בקמח שאינו של קליות ונטח' דק שאינו ראוי לאכילה אבל קמח של קליות מברכין בו בורא פרי האדמה. וכיון שנחלקו בו הגדולים על כל קמח של חטים שהכל כי על כלם אם אמר שהכל נ"ב יצא וקמח של שעורי' מברך עליו שהכל כך פשוט.
<h2>דף לו:</h2>
ה' המינים הן מיני תבואה ועושין מהן פת והם חטה ושעור' ושיפון ושבולת שועל וכוסמין שהיא כוסמת והיא מין חטה מכוסה ופת העשוי מאלו הה' מינים בתחלה מברך עליו המוציא ולבסו' שלשה ברכות ולפעמים עושין מהקמח שלהם או מהפת עצמו וקורין אותו חביץ קדרה או דייסא שהוא כעין חביץ קדרה ולפעמים מערבין בו דבש או דברים אחרים וזה הכלל כל דבר שעקרו מה' המינין אפילו רובו ממין אחר מברכין עליו בורא מיני מזונו' ולבסוף ברכה אחת מעין שלש פירוש אבל תבשיל שנותנין בו קמח להקפות המאכל ולדבקו לא חשיב עקר ואינו נחשב הקמח לכלום כך פשוט.
<h2>דף לז.</h2>
הכוסס אורז מברך ב"פ האדמה טחנו ועשה ממנו קמח או שבשלו ועשאו כעין דייסא אף על פי שהפרוסות קיימות בתחלה בורא מיני מזונות ואח' האכילה בורא נפשות כך פשוט. וכתב רי"ף הא דמברכין על האורז בורא מיני מזונות דוקא כשהאורז בעין אבל לא על ידי תערובת פירוש ועל ידי תערובת היינו דוקא כשהרוב ממין אחד דבכי האי גונא מה' המינים רובו ממין אחר מברך עליו בורא מיני מזונו'. ופת דחן מברכין עליו שהכל נהיה בדברו בתחלה פירוש דלא דמי לאורז דאין דינן שוין. והתוספות כתבו שדינו כאורז. העושה פת או תבשיל ממיני קטנית כתבתיו בדיני ירקות. הכוסס החטה מברך ב"פ האדמה כך פשוט. וכתב הרא"ש כי נראה שלאחריו יברך בורא נפשות ולא יברך ברכה מעין שלש כי לא מצינו בה על האדמה וב"פ האדמה כמו שמצינו בשאר המיני' כגון בה' המינין על המחיה וז' מיני פירות על העץ ועל פרי העץ ובמחזו' רבינו תם כתיב שלאחריו יברך ברכה מעין שלש והוגה מבחוץ בורא נפשות וכן כתב בעל הלכות גדולות דהכוסם חטה בורא נפשות אי שקלינהו בענייהו הילכך להסתלק מספק ברכה אחרונה נכון להחמיר שלא לאכל חטין חיין אלא בתוך הסעודה וכן בירושלמי דאף על גב דעל כלם אם אמר שהכל יצא לפניהם אבל ברכה אחרונה אין לנו לברך אלא כתקנה. פת כגון שטחן החטה ואפאה ובשלה ועשאה דייסא אם הפרוסות קיימו' מברך בתחלה המוציא ולבסוף שלשה ברכות שהן ברכת המזון ואם אין הפרוסות קיימות בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה א' מעין שלש וביארתיה למעלה בכל מין ומין היאך יברך אותה בברכת הנהנין ולמטה אפרש היאך הפרוסות קיימות כך פשוט.
<h2>דף לז:</h2>
ועוד פשוט וחביצה אם יש בה פירורין כזית מברך המוציא וברכת המזון ואם אין בה פירורין כזית מברך בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש ואם יש בו מראית לחם אפילו אין בו פירורין כזית מברך עליהם ג' ברכות וחביצה פרש"י לחם המבושל בתוך האלפס פי' שטגנו באלפס ובערוך פי' פירורי לחם שנדבקים ביחד ע"י שמן ודבש. ויש באלו הדברים שלשה חלוקים. הא' כשנתבשל ויש בהן כזית מברך עליו המוציא וברכת המזון ואם אין בהן כזית אפי' יש בו מראית לחם מברך בורא מיני מזונות כיון שנתבשל ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. הב' אם אינו מבושל אלא שהו' נדבק עם דבש או מרק כגון חביצה שכתבתי אם יש בפרוסות כזי' אפי' אין בהן תואר לחם מברך עליו המוציא וברכת מזון ואם אי' בהן כזית אם יש בהן תואר לחם מברך המוציא ושלשה ברכות ואם אין בהן תואר לחם מברך עליהן תחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש כיון שאין בהן כזית. הג' ואם אינו מחובר כלומר מודבק ולא מבושל והוא עשוי פירורין אפילו אין בהן כזית ולא תאר לחם מברך המוציא וברכת מזון וזהו פת הצנומה בקערה וי"א שצריך תאר לחם וכן פר"ח וראשון נר' עקר וכן כתב הר"י.
העשוי רקיקין שתרגות ורקיקין אספינגין והדובשנים פירושו מטוגנין בדבש וחלת המסורת שהוא חלו' של בעלי בתים שחולטים אותו במחבת שתרגום מחבת מסרית כל אלו מיני פת ויש מהם שהיו מיבשים בחמה ומהם שהיו מטגנים באלפס אין מברכין עליהן המוצי' וכן המעיסה ר"ל שנתן קמח על גבי מים רותחים או הלעיטה כלומר שנתן מים רותחים על גבי קמח ודוקא כל אלו שלא חזר לאפותן בתנור אבל חזר לאפותן בתנור מברך על כל אלו שכתבתי המוצי'. ומעשה אלפס אם הרתיח ולבסוף הדביק באלפס מברכין עליו המוציא לכ"ע אבל הדביק ולבסוף הרתיח מחלוקת ר"ל ורבי יוחנן ר"ל אמר שאין מברכין עליהן המוציא ורבי יוחנן אמר שמברכין עליהן המוציא כך פשוט בפסחים ובחלה וכן בכמה דוכתי, יש שפסקו כר"ל דסוגיא דשמעתי' כוותיה וכן פסק ר"ח ויש שפוסקין כרבי יוחנן וכן פסק רי"ף ושאלתות דרב אחאי פ"ז. וכתב ר"י דהא דמחייב רבי יוחנן דוק' כשאפאו באלפס בלא משקין דומיא דתנוק אבל אם בשלו במים (במים) או טגנו בשמן מודה רבי יוחנן דפטור וכן מוכח בחלה. ועוד פר"תם דכל דבר שבלילתו עבה כלומר כשבוללו במים עם קמח עושה אותו עב כ"ע מודו דחייב בחלה ואפילו סופו לטגנו בשמן או לבשלו במים ומחלוקת רבי יוחנן ור"ל הוא בדבר שבלילתו רכה שאינו עבה וכן הדין בחלת המסרת שכתבתי שאין מברכין עליו המוציא כשלא חזר לאפותו בתנו' שאם היתה בלילתו עבה שמברכין עליו המוצי' אפי' לא חזר ואפאו בתנור ודוקא שיהא עליה תוריתא דנהמא פירוש תואר לחם שאם לא היה עליה מראית לחם כגון איסרא והוא אלטריאה בלע' אפילו בלילתו עבה אין מברכין עליהן המוציא אף על פי שנתחייבה העיסה בחלה ע"כ. ורבינו שמשון חולק עליו וכתב שאפילו בלילתו עבה אם בשלה או טגנה אין מברכין עליה המוציא ואפילו נתחייבה העיסה בחלה ואפילו שיש עלי' תוריתא דנהמא דלא דמי ברכת המוציא לחלה דחלה בתר גלגול העיסה אזלינן אבל ברכת המוציא הכל הולך אחר שעת אפיה. וההיא דאמרי בברכות דהאוכל מנחות מברך המוציא לא מיירי במנחת מרחשת ומחבת כמו שפר"תם אלא במנחת מאפה תנור או אפי' במנחת מרחשת ומחבת דכיון שהשמן היה מועט אין דינו כמבושל אלא כמו אפוי והוא כאפוי באלפס בלא מתקין כמו שכתבתי וכן פי' הרמב"ן. ולפר"ת הא דאמרינן בחלה עיסה תחלתה סופגנים וסופה סופגנין פטורה מן החלה תחלתה עיסה וסופה סופגנין או תחלתה סופגנין וסופה עיסה חייבת ה"ה לענין המוציא אם בלילתה עבה אבל לפי' רבי שמשון והרמב"ן אין הולכין בהמוציא אלא אחר שעת אפיה ולעולם אם סופ' סופגנין אין מברכין עליה המוציא ואם סופה עיסה כלומר שנאפת ולא בבישול במים ולא בטגון מברכין עליה המוציא וכן נראה עיקר. והר"מ היה נוהג כשהיה אוכל שום לחם מטוגן או מבושל ונתחייב מתחלה בחלה כמו שכתבתי בדין חלה וכמו אלטריאה שאופ' מן העיסה בתנור מעט קודם בישול שנתחייבה כל העיסה בחלה ולפר"ת יהיה חייב לברך עליה המוציא כי לפי דברי רבינו שמשון והר"ם במז"ל אין מברכין עליה המוציא כיון שלסוף בשלו או טגנו וכדי להוציא עצמו מזה הספק לא היה מברך עליו המוצי' וגם לא היה אוכלו בלא המוציא אלא היו מביאין לו לחם אח' והיה מברך עליו המוציא ואחר כך היה אוכלו.
ועוד פשוט טרוקנין והוא שבלילתו רכה ואופים אותה בגומה שבבירה מברכין עליו בורא מיני מזונות ואם קבע סעודתו עליו מברך עליו המוציא ושלשה ברכות דהוי בדבר שתחלתו סופגנין כלו' שבלילתו רכה וסופו סופגנין שטגנה בשמן פטור מחלה ואין מברך עליו המוציא אלא בורא מיני מזונות בתחלה ולבסוף ברכה אחת מעין שלשה אבל טריתא והוא מרתח גביל ששופכין אותו על גבי כירה ומתפשט אילך ואילך וקורין אותו נהמא דהנדוק או לחם העשוי לכותח פטור מחלה ואין מברכין עליו המוציא אלא בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלשה ואם עשאה כעבין חייבת בחלה ומברכין עליו המוציא וברכת המזון.
<h2>דף לח.</h2>
שתיתא והו' תבשיל העשוי מקמח של שבלים ומים אם היא רכה שעשויה לרפואה בתחלה שהכל נ"ב ולבסוף בורא נפשות ואם היא עבה הי' עשויה לאכילה ומברך בורא מיני מזונות בתחלה ולבסוף ברכה א' מעין שלשה כך פשוט. על הפת אומר המוציא לחם מן הארץ כך פשוט ובירושלמי המוציא ולא מוציא שלא לערב מם דהעולם עם מם דמוציא. ובכל מקום שכתבתי באלו המקומות שאין מברכין עליו המוציא מברכין עליו בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחד מעין שלשה ומחלוקת הפוסקים שכתבתי לענין חלה בנתיב כ"א ח"ב.
<h2>דף לט.</h2>
פר"ח פרפרת פת צנומה בקערה דאין עליה מראית לחם וצריך לברך עליה בורא מיני מזונות. וכן כל מעשה קדרה דפת שהן חילקא טירגיס וטיסני, ורש"י פי' בענין אחר וזה עקר. אסקריטין הוא לחם עשוי כצפיחית דתרגומו איסקריטו'. הסופגנים הוא לחם העשוי כספוג.
<h2>דף לט:</h2>
מברך המוציא ואחר כך בוצע פירוש שלא יפריד הפרוסה מן הפת כך פשוט וכתבו התוספות ואותם שאינם רוצים לחתוך הפת קודם המוציא עד אחר הברכה אינו נכון שעושין הפסק והעקר הוא שיחתוך ולא יפריד הפרוסה עד שיברך וכתב הר"אש ונראה שחותך שאם יאחז בפרוסה שיעלה הככר עמה שאם לא כן חשיב כפרוסה והביא ראיה מפ' טבול יום. אם יש לפניו פת שלמה לא יברך על הפתיתין הנקראי' פת צנומה ואם יש פתיתין גדולים לא יברך על הקטנים אבל אם יש לפניו פת שלימה או פתיתין גדולים ורוצה לעשות פירורי' דקי' על דעת לברך עליהן ולאוכלן אין צריך לברך תחלה כשרוצה לפררן כי די לברך על הפירורין כך פשוט מההיא דפת צנומה וכן פירשוה בתו'. ועוד פשו' היו לפניו פרוסה גדולה ופת שלימה קטנ' מברך המוציא על השלימה פי' ואפי' היו פתיתין מפת נקיה ופת שלימה מפת הדראה כיון שהכל מחטים שלימה עדיפא לברך עלי'. ועוד פשוט פרוסה של חטים ושלימה של שעורים מברך על הפרוסה אפילו קטנה. ועוד בירו' פת של כוסמין ופת של שעורים מבר' על של שעורים שהיא מז' המינין אף על פי שהכוסמין יפין יותר ופת טמאה ופת טהורה מברך על הטהורה. פת נקיה טמאה פת קיבר טהורה מברך על מה שירצה. וכתבו התוספות וכן הדין אם פת של גוים ופת של ישראל. ועוד פשוט וירא שמים יוצא ידי שניהם שמניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע יש מפ' דזה קאי אבבא שניה אפרוסה שלחטין ושלמה של שעורין ועלה קאמר וירא שמים ולא קאמ' אבבא קמיתא דאמרי' פרוסה גדולה ופת שלימה קטנה. ומגירסת הרי"ף נר' דאההיא דפרוסה גדולה ושלימה קטנה קאי ועלה קאמר וירא שמים יוצא ידי שניהם. ובמניח פרוס' בתוך שלמה ובוצע פרש"י שני פירושים, האחד מניח שתיהן יחד ובוצ' מהשלמ' וכיון ששתיהן יחד הוי כאלו יצא משתיהן. ובפי' השני כתב שמניח שתיהן יחד ובוצע משתיהן והשני תפסו התוס' עקר. ועוד פשוט ובוצע בככר במקום שהפת אפוי יותר יפה כלומר בוחר ומעיין בככר עצמו המקום היותר משובח. הפסיק בין הברכה קודם שיטעום צריך לחזור ולברך אבל אם אמר טול (כרוך) [ברוך] או הבא מלח או לפתן או תנו לאכול לבהמה או כל דבר שהוא צרכי הסעודה לא הוי הפסק כך פשוט.
<h2>דף מ.</h2>
אין רשאי לבצוע עד שיביאו לפתן כלומר עם מה שיאכלו הפת לפני כל אחד ואחד ואם הפת כל כך חשוב שאין צריך לפתן כלומר עם מה שיאכלוהו בו בוצע מיד בלא לפתן כך פשוט. (מ:) פת שעפשה מברך שהכל נהיה בדברו כך פשוט.
<h2>דף מ:</h2>
ועוד אם אמר שהכל נהיה בדברו אפילו על הפת יצא ואם אמר על הפת ברוך המקו' שבראה יצא בין בברכת המוציא בין בברכה ראשונ' של ברכת המזון והוא שיזכיר בה שם כגון דאמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא. ויש שנסתפקו אם צריך מלכות וכתבתיו בנתיב י"ב בדין ברכת המצות חלק א' בדין כל ברכה שאין בה הזכרת השם וכו'. דין ההפסק שיפסיק בסעודתו בענין שיצטרך לחזור ולברך המוציא ההפסק או שישן כתבתיו בענין היין בדין שנוי מקו'. ברכ' א' מעין ג' ונסחה והיאך יברך אות' על כל מין ומין כתבתיו בברכ' הנהנין. אבל דבר האסור אם מברך עליו המוציא או שגזלו כתבתיו בנהני' בדין אכל דבר האסור.
<h2>דף מא:</h2>
דברים הבאים בתוך הסעוד' מחמת הסעוד' אין טעוני' ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם שהפ' פוטרם כלו' לפניהם פוטר המוציא ולאחריה' ברכת המזון. ודברים הבאי' בתו' הסעודה שלא מחמת הסעודה טעונין ברכה לפניהם שאין המוציא פוטרם ואין טעונין ברכה לאחריהם שברכת המזון פוטרת'. ודברים הבאים לאחר הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם כך פשוט. ועתה אפרשם על הסדר. דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה פרש"י כגון בשר ופירות וכל דבר שהביאו ללפת בהן את הפת משו' דהוי להו טפלה אבל אם לא הביאן ללפת בהן הפת אפילו שדר' ללפת בו לפעמים כיון שעתה לא באו לכך מיקרו שלא מחמת הסעודה ומברכין לפניהם ולא לאחריהם כאשר אפרש, והתוספות וה"ג כתבו דכל דבר שדרכו ללפת בו את הפת ולקבוע סעודה עליהם לאכל בהן הפת כגון בשר ודגים ויין ודייסא אפילו שאכלן עתה בתוך הסעודה בלא פת ברכת הפת וברכת המזון פוטרם, וכל משקים הבאים בתוך סעודה מחמת סעוד' חשיבי לפי שאין אדם רגיל לאכל בלא שתיה וחשיבי כעקר הסעודה חוץ מן היין הואיל וגורם ברכה לעצמו טעון ברכ' לפניו אבל לא לאחריו ביין שבתוך סעודה ולפי זה הפירוש ירקי ובוציני אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם אם הביאן בתוך הסעודה אפילו לא אכל בהן פת. ודברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמ' הסעוד' טעוני' ברכה לפניהם ולא לאחריהם פרש"י כגון דייסא כרוב ותרדין שאינן לפתן והן למזון ולשבוע דלא טפלה נינהו ואינן בכלל לחם וטעונים ברכה לפניהם וכן פירש בה"ג, אבל התוספו' פירשו כי דייסא וחביצה שהן מאכלים של קמח מיקרו מחמת הסעודה שהוא עיקר הסעודה ואין טעונים ברכ' לא לפניה' ולא לאחריהם שהמוציא וברכת המזון פוטרם וכן פירש בערוך. ודברי' הבאים לאחר הסעודה טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם פרש"י כגון פירות תמרים ורמונים ושאר מיני מגדים והם דברים הרגילים לבא אחר הסעודה אפילו הביאן תוך הסעודה שלא מחמת לפתן טעונים ברכ' לפניהם דלאו טפלה נינהו ואין ברכת המזון פוטרתן לאחריהם דלאו מזון נינהו וכן פירש בה"ג. ועוד כתב דלא דמו לחביצה ודייסא דנפטרין בברכת המזון משו' דהוו מזון אבל אלו אינם מזון ואין ברכת המזון פוטרתן. וי"מ שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה כגון תאנים וענבים וכל מיני פירות, ומיקרו שלא מחמת הסעודה לפי שאינם כבשר ודגים ומיני מלוחים שרגילים לבא לעקר הסעודה וטעונים ברכה לפניהם שברכת המוציא אינה פוטרתן דלא מעקר סעודה הם, ולא לאחריהם דברכת המזון פוטרת כל מה שאכלו. ואלו המפרשים פירשו דברים הבאים לאחר סעודה כמו שפירשוהו התוספות למעלה בין באים מחמת הסעודה בין שלא מחמת הסעודה אם הביאן לאחר הסעודה קודם ברכת המזון שהיו רגילים אחר גמר סעודה כשמשכו ידיהם מן הפת לקבוע עצמם לאכל פירות ופרפראות ולשתות יין וזהו יין שלפני המזון פוטר יין שלאחר המזון וכן בפרפרת שלפני המזון פוטר שלאח' המזון כלומר לאחר סלוק המזון וקודם ברכת המזון ואלו טעונים לפניה' ולאחריהם ברכה וזה הדין אינו מצוי בידינו שאין מושכין את ידיהם מן הפת עד ברכת המזון, ודין פרפרת אכתוב למטה בדין המוציא. ואם אוכל בתחלת סעודתו פת ופירות וקודם שיאכל פת אבל מהפירות בלא פת יש שנסתפקו אם יברך עליהן ואמ' שיברך לפניהם ולא לאחריהם. כבר כתבתי למעלה כי פת פוטר כל מיני משקין חוץ מן היין ומים י"א שפת פוטרם וי"א שאינו פוטרם וכן כתב בה"ג וה"ר יונה ומברך על המים ואינו עקר והרוצה להסתלק מן הספק קודם נטילת ידים ישב במקום סעודתו ויברך על המים על דעת לשתות בתוך הסעודה מאחר שבתוך הסעודה הוא ספק. לחמניות יש מפ' אובלידש ויש מפ' ניבלש והן עשויות מקמח ודקות מאד ואם אוכלן שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונים ברכה לפניה' ולאחריה', ובענין המוציא אכתוב דין ברכתן של לחמניות.
<h2>דף מב.</h2>
המוציא ובורא מיני מזונות פת הבאה בכיסנים, אם אוכלו בלא קביעות כלומר שאכלו בתורת כיסנין מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש ואם אכלו בתורת קביעות מברך עליו המוציא וברכת מזון כך פשוט. ואם אכל כל כך מעט שאין אחרים קובעי' על כך כתב הרמב"ם שאף על פי שהוא קובע סעודתו אין מברך המוציא דאחר הרוב הולכין ובטלה דעתו אצל כל אדם, והראב"ד כתב שכיון שהוא קובע אפילו במשהו הולכים אחר דעתו ויברך עליו המוציא. ואם מתחלה היה דעתו לאכל מעט ובירך בורא מיני מזונות ואחר כך אכל כשיעור שאחרים קובעים עליו מברך עליו ברכת המזון אפילו לא בירך בתחלה המוציא. לחמניות מברכין עליהן בורא מיני מזונות ואם קבע סעודתו עליה' מברך המוציא וברכת המזון כך פשוט, ולמעלה בדברים הבאי' בתוך הסעודה כתבתי דינם אם אכלן שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה. ולחמניות פרש"י אובלידש וי"מ ביבלש ועשויות מקמח שנילושה רכה והן דקו' וכן עקר. בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר הפרפרת שלאחר המזון פירוש מה שאכל מפרפרת אחר שאכל סעודתו קודם שיברך ברכת המזון ואם בירך ברכת מזון ורוצה לאכל פרפרת שצריך לחזור ולברך עליו. בירך על הפת פטר את הפרפרת בירך את הפרפרת לא פטר את הפת כך פשוט.
<h2>דף מו.</h2>
אם הפסיק מלאכל כדי שיברך ברכת זמון עם שלשה וחזר להשלים סעודתו אם צריך לחזר ולברך המוצי' כתבתיו בברכת המזון בדין ג' שאכלו והשנים הפסיקו וכו'. בעל הבית קודם לאורחי' לברך המוציא כדי שיבצע בעין יפה כך פשוט. אם רשאין המסובי' לטעום קודם הבוצע כתבתיו בענין הסעודה.
<h2>דף מז.</h2>
אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי רוב העונים ולא מכלם כי אין עונים אמן ארוך יותר מדאי, והבוצע פושט ידו בקערה תחלה ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בחכמה רשאי.
<h2>דף נ:</h2>
פירורין של פת שאין בהן כזית מותר לאבדם ביד כך פשוט בשבת ובברכות להקיא אוכלין שבמעיו כלומר לגרום להקיא אסור משום הפסד אוכלין כך פשוט בשבת וכתב רי"ף משמיה דרב צמח בר פלטוי גאון שאינו מצטער אבל מצטער וכשמקיא מתרפא מות'. אין מעבירין על האוכלין פירוש הולך בדרך ומוצא פת או שאר אוכלין אינו עובר עליהן אלא נוטלן משום בזיון אוכלין ודוקא בדורות הראשונים אבל בדורות אחרונים שעושין מהן כשפים חיישינן לכשפים ומעבירין ודוקא שלמים אבל הפרוסות אין עושין כשפי' מהן ואין מעבירין עליהם כך פשוט בעירובין עושה אדם כל צרכו בפת כך א"ר אליעזר וחכמים חולקי' עליו ואין עושי' שום דבר בשבת כך פשוט ופסק ר"ח כרבנן ובה"ג כתב דדוקא במידי דמאיס אסור אבל במידי דלא מאיס מותר וכן בכל שאר אוכלין ומשקין וכן מוכח ביום טוב ובשבת ולפי זה מותר לסמו' הקערה בפת היכא דלא מאיס. עוד פשוט במ' סופרים דאין מניחים בשר חי על הפת ואין מעבירין עליו הכוס ואין זורקין אוכלי' ולא ישב על גבי קופה מלאה תמרים או תאנים אבל ישב על גבי קופה מלאה קטנית או עגולי דבלה מפני שנוהגין כן ואין אוכלים באוכלין ואין (מנע) [מכסין] באוכלין נראה לפי זה דאין אוכלים דייס' בפת במוסף ויש מתירים כיון שאוכלו ולא מימאיס וכן בזריק' כל דבר דלא מימאיס כגון רמוניא וכיוצא בהן מותר: ועוד פשוט בברכות ממשיכין יין בצנורות לפני חתן וכלה כשמקבלים בפי הצנורות וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה אבל לא בימות הגשמים ולא חתיכת וגלוסקאות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.
<h2>דף נב:</h2>
ועוד פשוט דפירורין שיש בהן כזית אסו' לאבדם ואם אין בהן כזית מותר. ועוד פשוט כי אסור לפצוע זתי' ולמשוח פניו ידיו ורגליו בהם משום דמאיס. מאריך על שלחנו מאריכים לו ימיו ושנותיו פשוט.
